אליהו רובין נולד בקורימה, סלובקיה, ב-כ"ד סיון תרנ"ז-24.6.1897. למד ב"חדר" ובמקביל למד לימודי חול בביה"ס הכללי היהודי. המשיך בישיבה התיכונית בניטרה, ובגרוסוורדין, בישיבת הונצדורף סלובקיה, קיבל סמיכה לרב.
שרת בצבא האוסטרו-הונגרי בשנים 1918-1915, השלים בחינות בגרות בביה"ס הריאלי בבודפשט.
בבית הספר הגבוה הטכני בפראג קיבל תואר אינג'ינר-אזרחי ובמקביל למד באוניברסיטת קרל בפראג, והשלים תואר להוראת מתימטיקה ופיסיקה בבתי ספר תיכוניים. בפראג היה מזכיר האגודה האקדמית לדוברי עברית שידידו, ד"ר חיים קוגל, היה מנהלה, והוא שהציע לו שכאזרח צ'כוסלובקיה יוכל לעזור בהשגת רשיון ההוראה, לגימנסיה העברית במונקץ' , שרוב מוריו היו אזרחי מדינות שונות באירופה.
במונקץ' לימד בשנים 1925עד 1944.
בשנת 1932 נשא לאישה את רחל בלקני (Basch) מסוליבר, סלובקיה. (2002-1906), ובשנת 1933 נולד במונקץ' בנם, עמוס-יאיר. שמרגע לידתו שמע את השפה העברית שהיתה השפה המדוברת במשפחה.
היה סגן יו"ר של תנועת "המזרחי" במונקץ' ושל הסתדרות בתי הספר העבריים ברוסיה הקרפטית. בקונגרס הציוני ה-12 וה-13שהתכנס בקרלסבד, צ'כוסלובקיה בשנים 1921, 1923 היה מזכירו של הרב י.ל. הכהן מימון-פישמן. כמו כן השתתף בקונגרס הציוני ה-17 והיה ציר בקונסיל השני של הסוכנות היהודית, ובועידה העולמית של המזרחי שכולם התקיימו בבזל., בשנת 1931. היה ציר בועידה עולמית של תנועה זו בקרקוב ב-1933 באותה שנה ביקר הרב מאיר בר-אילן-ברלין , ראש תנועת "המזרחי' העולמי במונקץ'. על הידיעה כי יש דרכון בידו וכי מתעתד לעלות לא"י, אמר הרב; "אינג' רובין, אם תיסע לארץ תתפוס מקום עבודה של מהנדס מיוצאי גרמניה. כמורה דתי יחידי בגימנסיה העברית החילונית, תפקידך להישאר".
לשיא פעילותו החינוכית, הגיע אליהו רובין בתקופה בה שימש מנהל הגימנסיה העברית במונקץ'. בנובמבר 1938 הטיל עליו המנהל הראשון, ד"ר חיים קוגל, תפקיד זה. לאחר חילופי הריבונות בין צ'כוסלובקיה להונגריה נסגרה הגימנסיה העברית בפקודת השלטון ההונגרי, ונאסר עליה ללמד בשפה העברית. רובין נסע לבודפשט, ולאחר מאמצים השיג במשרד החינוך ההונגרי את האישורים שנדרשו לפתיחה המחודשת של הגימנסיה ב-9 לינואר 1939. נימוקו היה, שהגימנסיה מחנכת את תלמידיה לעליה לא"י, ולא להישארות בהונגריה. עד לאותו זמן נלמדו כל מקצועות הלימוד בשפה העברית. עם התגברות רצון השלטונות למד'אריזציה של הגימנסיה העברית (ששינתה שמה לגימנסיה היהודית-Zsido Gimnazium) שנגד את השקפת,ו נאלץ להתפטר ב-1 לאפריל 1940, והמשיך להורות בעיקר מתימטיקה, פיסיקה וגם עברית תנ"ך, משנה ופילוסופיה יהודית. עד לכיבוש מונקץ' ע"י הגרמנים במרץ 1944, היתה הגימנסיה העברית במונקץ' המוסד התיכוני העברי היחיד שפעל בהיתר ממשלתי , בכל השטח שהיה בשליטת הגרמנים באירופה של אותם השנים.
בשנים 1943-1940 גוייס פעמיים לתקופה מצטברת של 11חודש, לעבודות כפיה בצבא הונגריה, וכמהנדס תכנן שם בין השאר, הקמת גשרים.
משפחתו, שתי אחיותיו ושלושת אחיו, יחד עם האם רישא-קריינדל, בת 82 – שלושים נפשות – ניספו באושוויץ. הוא ואחיו דוד, שהיגר לארה"ב, היחידים ששרדו ב-18 למאי 1944 נשלח עם אשתו רחל לאושוויץ.
היה כורה פחם, ביאבישוביץ עד ספטמבר 1944, ולמזלו כשהיה כבר "מוזלמן" שיבצוהו כמהנדס מתכנן להקמת מחנה חדש- אלטהמר, שם עבד במשרד עד ינואר 1945, שאז הובילו את כולם לכוון גרמניה. בגבול בין סלובקיה לאוסטריה לאחר איום על חייו, קפץ מהרכבת והובל לבית הסוהר בוינה שם השתחרר ב-5.4.1945 על ידי הצבא הרוסי. אין ספק שהעובדה כי הסתירו את בנם בבטחה אצל הזוג הנוצרי יוז'ף ומרגיט שטראוס (שבנם יוז'ף- בהמלצת רובין היה הגוי היחידי שלמד בגימנסיה העברית) תרם רבות ליכולתם של הורי לעבור את הסבל הגופני הרב במחנות הריכוז השונים. "יד ושם" הכירו במשפחת שטראוס כ-"חסידי אומות העולם".
לאחר שובו מאושוויץ, ארגן את הקמת הגימנסיה "תרבות" העברית בבודפשט, בקיץ 1945.
עלינו לארץ ב- 1946. בארץ כיהן כשנה כמורה בביה"ס התיכון "מוריה" בת"א. עבד כמהנדס-מתכן במח' ההשקאה של הסוכנות היהודית בת"א, בשנים 1965-1948. לימד מספר שנים עברית, באולפן למבוגרים בשכונת יד אליהו. בת"א.
היה יו"ר התאחדות יוצאי קרפטורוס, סגן יו"ר התאחדות עולי הונגריה, ועסקן בתנועת "הפועל המזרחי".
בישראל, יסד את אגודת "אידור התלמוד" וערך שתי מסכתות ביצה (222 עמ') וראש השנה (245 עמ') של התלמוד הבבלי, שכללו תרגום לעברית ואיורים והסברים מפי מומחים בנושאי ארכיאולוגיה, טבע, וגיאוגרפיה, והופיעו בשנת 1968, ו- 1973.
עוד בזמן לימודיו בפראג, כתב עבודה מדעית על "משוואת קפלר ופתרונותיה" ו"על התיאוריה של הקרון". בשנת תש"ב-1942 פרסם בעברית שני ספרי לימוד בפיסיקה (211 עמ').
בארץ פרסם 83 מאמרים בנושאים: היסטוריה של יהודי הונגריה וצ'כוסלובקיה, גשם, וכן על זכרונותיו מפגישה עם אלברט אינשטיין. על עבודותיו שלו, פורסמו 25 מאמרי ביקורת.. בשנת תש"ם- 1980 יצא ספרו: "ממונקאץ' עד אושוויץ- פרקי שואה" (80 עמ'( . בעיזבון נמצא יומנו בכתב יד (107עמ'), ועשרות שירים.
המחנך ואיש המשפחה המסור, מהנדס אליהו רובין נפטר ב-ב' אלול תש"ן (22.8.1990).
עמוס רובין