ברהובה או ברגסז (אוקראינית: Berehove יידיש: בערעגסאס) – עיר במערב מחוז זקרפטיה סמוך לגבול אוקראינה. כיום חיים Berehove כ-26,000 תושבים. כמחציתם בעלי זהות אתנית הונגרית, והיתר אוקראינים, צוענים ורוסים
הקהילה היהודית Berehove
קיימות עדויות לקיום יהודים Berehove כבר מהמאה ב מאה ה-17. התארגנות ראשונית של קהילה מסודרת קיימת מהמאה ה-18. לשיא פריחתה הגיעה הקהילה בשנת 1867, עם החלת חוק הזכויות לשוויון זכויות ליהודים. מאותה תקופה ועד ראשית מלחמת העולם השנייה היוו היהודים את עמוד השדרה של חיי המסחר והכלכלה בעיר. Berehove התקיימו מוסדות חינוך יהודיים ותלמודי תורה. כמעט כל תנועות הנוער הציוניות פעלו Berehove. ערב השואה מנתה הקהילה היהודית כ-8,000 יהודים.
רבני העיר
רב העיר הראשון היה הרב יצחק רוכליץ. הרב השני שכיהן משנת 1861 היה הרב אברהם יהודה לייב הכהן שוורץ – מתלמידי החת"ם סופר
. משנת 1883 כיהן כרב העיר הרב שלמה שרייבר סופר, בנו של הכתב סופר ונכד החת"ם סופר. הרב שלמה סופר, התפרסם בחיבוריו על משפחתו – אגרות סופרים וחוט המשולש. חתנו הרב שלמה הירש היה רבה האחרון של הקהילה, עד להירצחו בשואת יהודי ברהובה. בסוף שנות ה-30 קבע האדמו"ר ר' אהרן ראטה את מושבו ב Berehove, עד עלייתו ארצה בשנת 1940. תלמידו הרב יוסף מאיר פולק המשיך לרכז את קבוצת חסידיו, לאחר עליית רבם ארצה. הרב יוסף מאיר פולק נרצח בשואה, צאצאיו הקימו את חצר חסידות בערגסאס בארץ ישראל
השואה
גורל יהודי Berehove היה כגורל שאר אחיהם בהונגריה בכלל, ובמחוז זקרפטיה בפרט. בשנת 1938, עם קבלת הסכם וינה, עברה העיר Berehove משלטון הרפובליקה של צ'כוסלובקיה לשלטון הונגריה. בשנת 1941 מאות מתושבי העיר שלא יכלו להביא הוכחה שהם אזרחי הונגריה גורשו לפולין. שם נרצחו רובם ב- Kamenec Podolsky.
יחד עם אלפים רבים של יהודים מהונגריה. משנת 1942 גויסו כמעט כל הגברים היהודים לעבודות כפיה במסגרת הצבא ההונגרי, שלחם לצד הגרמנים בחזית המזרח. רוב המגויסים נספו במהלך שירותם מעינויים, קור ורעב. בחודש מרץ 1944 כבש הצבא הגרמני את הונגריה. שארית בני הקהילה שנותרו, נשים זקנים וילדים, ביחד עם יהודי הסביבה, גורשו לבית החרושת ללבנים סמוך לתחנת הרכבת. בחודש מאי 1944 נלקחו 12,00 היהודים, בשלושה משלוחים אל מחנה ההשמדה אושוויץ, שם נספו רובם. כאלף יהודים מתושבי העיר, שרדו את השואה.
