Khust, Ukraine
Xуст, Yкраïна
חוסט הייתה חלק מממלכת הונגריה (מהמאה ה-11 ועד 1920, כולל בקיסרות האוסטרו-הונגרית, וכן בין השנים 1938-1944) בשם Husztבמחוז Máramaros megye .
בין השנים 1920-1938, בתקופת צ'כוסלובקיה, נקראה בשם Chust בחבל פּוֹד-קרפטסקה-רוּס .[PKR = Pod-Karpatská-Rus] (Sub-Carpathia)
לאחר מכן הייתה חלק של ברה"מ (1945-1991) בשם חוסט ומאז 1991, היא נקראת כך במחוז זקרפטסקהoblast של אוקראינה.
ביידיש, חוסט נקראה Husst .
איותים אחרים של חוסט הם: .Hust, Huste, Guste
חוסט ממוקמת כ- 32 ק"מ דרום-מזרחית למונקאץ'.
יהודים מוזכרים לראשונה בחוסט בסוף המאה ה-17; משפחה יהודית אחת חיה בחוסט בשנת 1712, שתי משפחות יהודיות ב-1727 ושלוש משפחות יהודיות ב-1792.
עד 1830, האוכלוסייה היהודית מנתה 132 ועד 1880 האוכלוסייה היהודית גדלה ל-1062 איש (מתוך אוכלוסייה כוללת של 6228 – 17%).
עד שנת 1921, בתקופת צ'כוסלובקיה, כשחוסט הפכה לעיר מחוז, האוכלוסייה היהודית עלתה ל-3391 איש.
רוב המפעלים בתעשייה ועסקי המסחר היו בידיים יהודיות, כמו למשל: בתי קולנוע, עסקים קמעונאיים וסיטונאיים, מרתפי יין, מחצית חנויות הבגדים והנעליים, מתקני חשמל, סחר עץ, נגרות, חנויות טקסטיל ומפעלי שימורים. בבעלות יהודים היו גם שלושה בנקים, מפעלים, טחנות קמח ומלונות מרכזיים.
מספר יהודים השתייכו למעמד הגבוה, שכלל 7 רופאים, 3 רוקחים וכמה פקידים מנהליים.
היהודים גם היו מעורבים במכירת דגנים, פירות ובקר.
בין המפלגות היהודיות השונות היו פעילים "אגודת ישראל", ארגונים ציוניים, קבוצות נוער אורתודוקסיות ו"המפלגה הלאומית היהודית" אשר ייצגה את הקהילה במועצה העירונית.
עם הכיבוש ההונגרי של חוסט בחודש מרץ 1939, היהודים נרדפו וסולקו מעיסוקיהם.
בשנים 1940-1941 גויסו לפלוגות העבודה בכפייה עשרות מיהודי חוסט; אחרים גויסו לשירות בחזית המזרחית, שם נהרגו רבים מאוד.
עד 1941, האוכלוסייה היהודית עלתה ל-6023 איש (מתוך אוכלוסייה כוללת של 21,118 – 28.5%). בשלב זה, משפחות יהודיות ללא אזרחות הונגרית גורשו לשטח כיבוש נאצי בתחומי אוקראינה, לקמיניץ-פודולסקי, ונרצחו שם.
כשהגרמנים השתלטו על חוסט בחודש מרץ 1944, נותרו בעיר 5351 יהודים, שהועברו לגטו חוסט, יחד עם למעלה מ-5000 יהודים מהעיירות והכפרים הסמוכים. כמה עשרות יהודים נמלטו מחוסט והתנדבו לצבא הצ'כוסלובקי, שנוסד בברית-המועצות, כדי להילחם נגד הנאצים בחזית המזרחית.
שארית היהודים מחוסט גורשו לאושוויץ בסוף מאי 1944, ורבים מהם נרצחו.
בתחילת פברואר, 1945, הניצולים היהודים הראשונים שחזרו היו מר ורטהיימר, יוסי רוזנברג וצבי מנשל. עד קיץ 1946 מספר היהודים בחוסט עלה ל-400. עם זאת, רוב המשפחות יהודיות שחזרו התיישבו בקרוב במקום אחר.
בשנת 2001, חיו בחוסט 31,864 תושבים ועוד כמה משפחות יהודיות עדיין גרות שם (בשנת 2013).
• חוסט – ע"פ חוקרים של "מוזיאון העם היהודי" ב"בית התפוצות"
חוסט שוכנת על גדות הנהר טיסה Tisa על קווי רכבת בין טרנסילבניה לבין גליציה, באזור יערות, בוסתנים ושטחי מרעה. עד 1918 השתייכה העיר למחוז מרמורוש שבהונגריה. אחרי מלחמת העולם הראשונה חולק מחוז מרמורוש: שטחיו שמדרום לטיסה סופחו לרומניה והשטח שמצפון לנהר, עם חוסט בתוכו, צורף לרפובליקה הצ'כוסלובקית.
חוסט מתועדת לראשונה ב- 1241. ב-1329 הוכרה כבירתן של ארבע "ערי כתר" והוענקו לה פריבילגיות של שלטון עצמי מוגבל. עד 1939 היו רוב תושבי חוסט רותנים (אוקראינים) ומיעוטם יהודים, סלובקים, הונגרים וגרמנים. בין השנים 1939-1945 הייתה חוסט תחת כיבוש הונגרי וב-1945 סופחה לאוקראינה, אז רפובליקה בברית המועצות.
אין ידיעות מדויקות על ראשית הקהילה היהודית בחוסט, כי רוב מסמכי הקהילה אבדו, אבל ידוע שיהודים ישבו באזור עוד בימי האימפריה הרומית. יהודים נוספים שהתיישבו במקום היו כנראה פליטי גזירות ת"ח ות"ט (פרעות חמלניצקי, 1648). יהודי תועד בעיר בשנת 1677, ויהודי תושב המקום נזכר ב-1712. ב-1728 ישבו בחוסט, בחסות הגרפים המקומיים, שתי משפחות יהודיות וב-1735 – שלוש משפחות. אחר כך, במשך כעשרים שנה, לא ישבו שם יהודים – בגלל התנגדות התושבים ופרנסי העיר, למרות התועלת הכלכלית שהפיקו האצילים מהעסקת יהודים באחוזותיהם. ב-1768 ישבה בחוסט רק משפחה יהודית אחת, ב-1792 עלה מספר המשפחות ל-14 וב-1830 ל-23 (132 נפשות). התפתחות מהירה של הקהילה חלה במחצית השנייה של המאה ה-19, כשבוטלו ההגבלות על התיישבות היהודים ועל עיסוקיהם. ב-1880 נמנו בקהילה 1,062 יהודים; ב-1900 – 2,371; בשנת 1921 – כ-3,400 וב-1930 ישבו שם 4,821 יהודים, רובם באו מפולין.
קהילת חוסט נהייתה לאחד ממרכזי התורה בצפון הונגריה. שלא כקהילות יהודיות אחרות במחוז מרמורוש, לא הייתה עיר של חסידים ובבית הכנסת הגדול התפללו בנוסח אשכנז.
החסידות החלה להשתרש בחוסט רק בראשית המאה ה-20, כשחסידים רבים מהכפרים שבסביבה עקרו לעיר. הקבוצה הגדולה ביותר הייתה של חסידי סיגט-סאטמר. כן היו קבוצות של חסידי בעלז וחסידי ויז'ניץ-קאסוב. רב כיהן בקהילה והיו גם דיין, שני שוחטים, שלושה משגיחי כשרות וחזן, שניצח על מקהלת צעירים.
בית הכנסת הגדול הוקם, כנראה, באמצע המאה ה- 19. בחצרו היו כמה מבנים. באחד מהם שכנו דירת הרב, דירות השוחטים, השמש והבלן, משרדי הקהילה ואולם ישיבה גדול. כן היה שם בניין הישיבה ובית המדרש שלה. בקצה חצר בית הכנסת היו מקווה טהרה, אטליזים ומשחטה לעופות. בעיר עצמה היו כמה בתי המדרש: "הספרדי" של החסידים, "עצי חיים" של חסידי סיגט-סאטמר, בית המדרש של האדמו"ר ר' ישראל יעקב לייפר, בית המדרש של חסידי ספינקה ואחרים. והיו גם הקלויז "דובר שלום" של חסידי בעלז וקלויז של חסידי ויז'ניץ.
בין מוסדות הקהילה היו "חברה קדישא", "ביקור חולים", ארגון נשים וכמה חברות צדקה. בכולם היו נציגים של כל הזרמים.
רב הקהילה הראשון, הרב יעקב בן רב אברהם מזידיצ'וב Zhidichov נתמנה עוד ב-1812 ונפטר ב-1823. אחריו כיהנו: הרב יעקב גוטליב, עזב כנראה ב-1845; הרב מנחם א"ש, שפתח, כנראה, את הישיבה הראשונה בחוסט ועזב ב-1852; הגאון ר' שמואל (שמעלקע) קליין, בעל "צרור החיים", נבחר לרב ב-1852, עמד בראש ישיבה במקום ועקר ב-1861 לסיילש. באותה שנה נתמנה בחוסט הרב משה בן יוסף שיק, תלמידו של "החת"ם סופר" מפרסבורג, וטבע את חותמו על קהילת חוסט. בראשותו נעשתה הישיבה לאחת הגדולות בהונגריה ובמרוצת השנים יצאו מבין כתליה אלפי תלמידי-חכמים, רבים מהם כיהנו כרבנים. הרב מ' שיק היה בין מייסדי "שומרי הדת", תנועה שממנה צמח הזרם האורתודוקסי; בקונגרס הכלל ארצי של יהודי הונגריה (סוף 1968 – ינואר 1969), היה הרב מ' שיק ממתנגדי הנאולוגים, שרצו שינויים במנהגי הדת והשתלבות בחברה ההונגרית. הרב שיק היה לימים נשיא הרבנים האורתודוקסים ברותניה ונפטר ב-1879. בשנים 1881 – 1882 כיהן בחוסט הרב הגאון ר' עמרם בן יצחק יעקב בלום. יורשו, הרב ר' יואל צבי רוט, בעל שו"ת "בית היוצר", כיהן מ-1884 עד מותו ב-1892. גם הרב רוט היה ראש הישיבה. בשנת 1893 נתמנה הרב משה בן עמרם גרינוואלד ,(Gruenwald) בעל "ערוגת הבושם", תלמידו של ה"כתב סופר". הוא נפטר ב-1910 ואת מקומו ירש בנו הבכור, הרב אברהם יוסף גרינוואלד. מספר התלמידים בישיבה בראשותו הלך ופחת והרב עקר ב-1921 לאוז'גורוד .(Uzhorod) אז הוזמן לכהן כרב בחוסט הגאון ר' יוסף צבי בן ישראל דושינסקי .(Duschinski) הוא הביא עמו עשרות תלמידים מישיבתו בגאלאנטה (Galanta) וחידש את הפעילות התורנית. בשנות השיא למדו בישיבה בראשותו כ-400 תלמידים. ב-1933 עלה הרב דושינסקי לארץ ישראל, ונבחר לרבה הראשי של העדה החרדית בירושלים. הרב האחרון של חוסט היה נכדו של בעל "ערוגת הבושם", הרב יהושע בן אברהם יוסף גרינוואלד. בישיבה בראשותו למדו כ-130 תלמידים. הדיין ר' יעקב קטינא ,(Katina) חסיד צאנז, הוציא לאור כמה ספרים בעילום שם. ספרו "נחמי האב" תורגם גם לערבית-יהודית ונדפס באי ג'רבה. ר' קטינא נפטר ב-1890. הדיין ר' שמואל דוד פרידמן (Friedman) שימש כחבר בי"ד במשך כחמישים שנה. הדיין האחרון, ר' יעקב הכהן פרידמן, ניספה בשואה.
בין ראשי הקהילה היו: ר' משה רוזנפלד, כיהן עד סוף שנות העשרים למאה ה-20.
בשנות השלושים כיהנו ר' בנימין, ששימש גם כיועץ לענייני קרפטורוס במשרד הפנים;
ר' מרדכי דוידוביץ' ור' יקותיאל יהודה הולנדר, כנראה ראש הקהילה האחרון.
רוב הילדים היהודים בחוסט למדו מאלף-בית עד לגמרא ותוספות, במסגרת של "ישיבה קטנה", בבית הספר "תלמוד תורה". מקצתם למדו בכמה "חדרים" פרטיים. ב-1923 הקימו בני קהילה ציוניים בית ספר יסודי יהודי עברי, ולמדו בו כ-40 תלמידים; כעבור שנתיים נסגר בית הספר בגלל התנגדות האורתודוקסים, ונפתח מחדש ב-1929, כשכל המורים בו היו דתיים. במרוצת השנים הוכר כבית ספר "אזרחי" (בהונגרית (Polgari, המקביל לחטיבת ביניים. קודם לימדו שם בצ'כית, אחר כך בהונגרית, ולימודי יהדות לימדו בעברית.
ב-1934 נפתח בית ספר לבנות "בית יעקב", שתלמידותיו למדו בשעות אחרי הצהרים בבתי הספר הכלליים.
פרנסתם של היהודים הראשונים שהתיישבו במחוז מרמורוש במאה ה-17 הוגבלה ל"ארנדה" (חכירת משק אחוזות של האצילים) ולחכירת בישול יין-שרף ומכירתו הקמעונאית.
בראשית המאה ה- 18 חכר היהודי אברהם מאיר שלוש טחנות קמח ובית מרזח, וקיבל זיכיון לבישול מי דבש ויין-שרף. יהודי אחר חכר בית מרזח. את מסיהם שילמו היהודים לאצילים. ב-1746 הכבידה המלכה מריה תרזה את עול המסים על יהודי הממלכה. מצבם השתפר רק בעקבות האמנציפציה של יהודי הונגריה (1867).
בראשית המאה ה-20, מבין כ-1,500 מפרנסים יהודים, השתייכו כ-60-70% לבעלי הכנסה בינונית, קרוב ל-10% מבני הקהילה היו אמידים וכ-20% נזקקו לסעד. הסוחרים היהודים סחרו בעיקר בעץ ובמוצריו, בתבואה, בפירות, בצאן ובבקר. בבעלות יהודי חוסט היו עשרות חנויות, בתי מרזח ובתי הארחה. הם הקימו בית חרושת ללבני-בניין, תחנת חשמל, מחצבת אבנים, בתי מלאכה גדולים לרהיטים, לכובעים, לטליתות, מפעל לזיקוק שמן, מנסרה, טחנות קמח ומגרסות תירס. בידיהם היו גם קרקעות, שטחי יערות, מטעים ותעשיית חלב. עשרות משפחות התפרנסו כבעלי מלאכה, כעגלונים ובעלי כרכרות, כחקלאים וכשכירי יום. רוב עורכי-הדין והרופאים בעיר היו יהודים, ויהודים עבדו גם כפקידים במנהל העירוני.
בימי הרפובליקה הצ'כוסלובקית (1920 – 1938), הייתה בחוסט פעילות פוליטית ופעילות ציונית. ב-1923 ישבו חמישה נציגי "המפלגה היהודית המאוחדת" במועצת העיר. "המזרחי" פתח סניף במקום אחרי מלחמת העולם הראשונה, רוב החברים היו בחורי ישיבה. אגודת הצופים היהודית, "השומר קדימה", החלה לפעול בחוסט בשנות העשרים, וקדמה ל"השומר הצעיר". הקן של בית"ר, שהתארגן בחוסט ב-1930, היה מהפעילים בקרפטורוס. גם "צעירי המזרחי" התארגנו ב-1930.
בשנות השלושים פרשו מקצת חברי "השומר הצעיר" וייסדו את סניף "החלוץ" בעיר. הפעילויות הציוניות נערכו בבניין בית הספר העברי.
רוב מנהיגי הקהילה וחסידי ויז'ניץ נמנו עם תנועת "אגודת ישראל" הלא ציונית, שעסקה בעיקר בחינוך לתורה ובפעילות פוליטית לקראת בחירות לפרלמנט הצ'כי. בראשית שנות ה-30 נערכה בחוסט הוועידה הראשונה של "צעירי אגודת ישראל" בצ'כוסלובקיה, בעקבותיה הקימה התנועה הכשרה חקלאית בסלובקיה. כן פעלו "פרחי אגודת ישראל".
עשרות צעירים בוגרי התנועות הציוניות יצאו להכשרות בסלובקיה והוכשרו בעבודה בחקלאות ובמלאכה לפני עלייתם לארץ ישראל. מקצתם עלו בדרכים חוקיות ומקצתם בדרך ההעפלה. ב-1937, בבחירות לקונגרס הציוני ה-כ', השתתפו 110 מיהודי חוסט.
ב-1941 ישבו בחוסט 6,023 יהודים באוכלוסייה של 21,118 נפשות (28.5%).
בתקופת השואה, בעקבות הסכם מינכן מספטמבר 1938, כשנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, ובעקבות בוררות וינה מ- 2 בנובמבר, צורפו להונגריה שטחים מדרום סלובקיה ומקרפטורוס. לחלק מקרפטורוס ניתנה ב-23 בנובמבר 1938 אוטונומיה רותנית (אוקראינית), בחסות גרמניה הנאצית. חוסט נעשתה בירת האוטונומיה. האוקראינים התעללו ביהודים ואיומי הרצח התכופים נפדו בדרך כלל בתשלום כופר.
ב-15 במארס 1939 כבשו ההונגרים את שטחי האוטונומיה ותוך כמה שבועות פיטרו את כל הפקידים היהודיים במשרדים הציבוריים, הגבילו את רישיונות עורכי- הדין והפקיעו מפעלים ובתי עסק מידי היהודים. מעצרים וחקירות, התקפות ופגיעות גופניות ביהודים הלכו ותכפו. אחרי פרוץ המלחמה (ספטמבר 1939) ולמרות הקשיים, סייעה הקהילה לפליטים יהודים מפולין הכבושה.
ב-13 ביולי 1941 גורשו מחוסט 150 משפחות יהודיות (כ-500 נפשות), שלא היו בידיהן תעודת אזרחות הונגרית, לאתר הרצח בקמיניץ פודולסקי (Kamenetz Podolski) באוקראינה.
גברים יהודים בני 18 – 48 גויסו לעבודות כפייה, כֵּשרות עזר לצבא ההונגרי, שלחם לצד הגרמנים, ונשלחו לחזית אוקראינה, שם מתו ברעב, במחלות ובשדות מוקשים. המגויסים שנשבו בידי הצבא האדום, התגייסו ליחידה הצ'כית (במסגרת הצבא האדום) בראשות הגנרל סבובודה וכמה מהם נפלו בקרבות. מבין עובדי הכפייה נשלחה פלוגה שלמה, שרוב חבריה היו יהודים בני חוסט והסביבה, למכרות הנחושת בבור שביוגוסלביה, ורובם נרצחו שם בעת עבודתם בידי חיילים הונגרים.
ב-19 במארס 1944 נכנס הצבא הגרמני להונגריה. מונה יודנראט ובראשו העורך-דין ד"ר הגדוש .(Hegedues) היהודים נדרשו למסור לשלטונות את חפצי הערך שלהם ונושלו מנכסיהם. נקבע גטו במבני חצר בית הכנסת הגדול. במוצאי חג הפסח נעצרו כ-40 ממנהיגי הקהילה כבני ערובה להכנסת היהודים לגטו. בני הערובה הוכו ועונו. לגטו חוסט הובאו בין 20 ל-27 באפריל 1944 כ-8,000 יהודי העיר והסביבה. היודנראט פתח מטבח ציבורי. ניסיונות בריחה מהגטו נכשלו בגלל עוינות תושבי העיר. ב-22, ב-25 וב-30 במאי 1944 שולחו יהודי הגטו למחנה ההשמדה אושוויץ, ורובם מצאו שם את מותם.
ב-1945, בתום המלחמה, חזרו לחוסט כחמישים יהודים משארית הפליטה, ואליהם הצטרפו יהודים ממקומות אחרים. בקיץ 1946 ישבו בעיר כ-400 יהודים. הם התלכדו סביב בית המדרש של ר' משה אהרן, טיהרו את בתי התפילה, שכרו שוחטים וזמן מה ניהלו חיי קהילה ערים. שוב השתלבו היהודים בחיי החברה ותפסו עמדות ציבוריות בחוסט. ד"ר ישראל ארצי כיהן במשך כמה חודשים כסגן ראש העירייה. לימים מכרו יהודים את רכושם והיגרו.
בין 1965 ל-1967 עלו רבים לישראל ואילו היהודים שנותרו בעיר תחת השלטון הסובייטי ניהלו חיי קהילה מוגבלים. בתי המדרש הוחרמו. בניין בית המדרש החסידי נעשה לבית קולנוע, ו"עצי חיים" שימש כמחסן. הריסת בניין בית הכנסת הגדול בידי השלטונות סוכלה אחרי הפגנות של מאות נשים יהודיות מהאזור כולו.
על-פי אתר – Jewishgenבפרק Kehilalinks