אזור קרפטורוס היה אזור בעל מאפיינים מצוינים לצמיחתה של פוליטיקה יהודית גועשת במיוחד: רוב היהודים היו עניים ובני מעמד נמוך; רוב היהודים לא היו מתבוללים, ועם זאת, חלקם, לפחות, בעלי פתיחות מסוימת לעולם סביבם; השלטון התחלף בו לאחר מלחמת העולם הראשונה. ואכן, האזור היווה קרקע נוחה להתפתחותה של מפלגתיות יהודית ענפה. לזאת יש להוסיף את קיומה של צ'כוסלובקיה כדמוקרטיה יציבה באופן יחסי ומרובת מפלגות.
הפוליטיקה היהודית הייתה, כמובן, שזורה יחדיו מההתחלה עם הפוליטיקה הכללית בקרפטורוס. כך, מאבקים פנימיים בעולם היהודי יצרו קואליציות מוזרות למדי בין גורמים יהודים ומפלגות לא יהודיות. הניסיון הכושל של הרבי חיים אלעזר שפירא ממונקץ' לבסס לשכה אורתודוכסית עצמאית בקרפטורוס, בנפרד מהלשכה בסלובקיה, עורר מאבק בינו לבין הציונים בנוגע למידת ההשפעה על יהודי החבל. מאבק זה הוביל אותו לברית עם מנהיגי המפלגה האגררית בקרפטורוס, שהייתה מפלגה בעלת כוח רב. כמו-כן, היא החזיקה באותה עת בתיק הפנים, ויכלה, אם-כן, להכריע בסוגיה זו. ככל הנראה, האנטישמיות הבולטת של מפלגה זו והמדיניות הכלכלית המנוגדת לאינטרסים יהודיים, לא ממש הפריעו לרבי שפירא כאשר כוחו הפוליטי עמד על הפרק.
על-אף מאבקו של הרבי שפירא נגד הציונים, כבר בשנת 1922 הוקמה "המפלגה היהודית המאוחדת" בקרפטורוס, וכעבור שנה היא זכתה להצלחה לא מבוטלת בבחירות לרשויות המקומיות. במונקץ' נבחרו למועצת העיר 13 נציגים של המפלגה הזו. אין להקל ראש בהישג זה, בעיקר לאור מגוון המפלגות היהודיות השונות בחבל, והנטיות הפוליטיות השונות של יהודים רבים. כך "מפלגת האוטונומיה היהודית" (Autochtonpartei) קראה ליהודים להתנער מהאליטה היהודית הרמאית בעלת האינטרסים האישיים בלבד, ולהצביע בעד אוטונומיה לקרפטורוס וחיים משותפים עם כל בני הלאומים השונים בחבל. הסקציה היהודית במפלגה הקומוניסטית יצאה מבחינתה בהתקפה חסרת פשרות נגד "המפלגה היהודית המאוחדת". מנהיגיה הואשמו בחריפות רבה, שכל פועלם הוא לשם התעשרות על חשבון העניים והגדלת כבודם (הביטוי ביידיש לכך התמצה בכרזה כדלקמן: "זיי מיינען ניט די אגדה נאר די קניידל'ך"). "המפלגה היהודית המאוחדת", כמובן, לא שקטה על השמרים במאבקים הללו. היא התמקדה בעיקר בכך, שרק היא תהיה מסוגלת לייצג באופן נאמן את היהודים כסקטור בפני עצמו, ועם זאת, היא הבהירה את נכונותה לשיתוף פעולה מלא עם כל הגורמים השונים בחבל – אולי גם כתגובה לתעמולה של מפלגת "האוטונומיה היהודית". כרזות תעמולה רבות שלה אכן קראו ליהודים להצביע רק עבור יהודים. התקפה קשה במיוחד היא כיוונה כנגד יהודים מתבוללים, שאף הם רצו ברשימה נפרדת בשם "מפלגת הזכויות". בנוסף, פעלה בחבל גם "מפלגת האיכרים היהודית", שהייתה למעשה חלק מ"המפלגה האגררית".
לקראת הבחירות הכלליות בשנת 1925 התגבר העימות הפנים-יהודי. הישיבה של הרבי שפירא במונקץ' הצטרפה למחול כרזות התעמולה, ותקפה בחריפות את אנשי "המפלגה היהודית" אשר כונו בכרזה מטעמה, "… כת פורקי עול הנודעים" אשר נגדם … הכל יוצאין למלחמת מצווה". כחלופה, הציבור היהודי התבקש להצביע, כמובן, עבור "המפלגה האגררית". גם הקמתה של "המפלגה הרפובליקנית היהודית", ככל הנראה בשנת 1928, היה ניסיון לצמצם את כוחה והשפעתה של "המפלגה היהודית". ועם זאת, בכרוז של מפלגה זו, בראשות אדם בשם סנדר קראא, ממקורבי הרבי שפירא, גם כוחות פוליטיים נוספים מקרב היהודים היוו מוקד להתקפה קשה למדי – בעיקר חסידות בלז. סגנון דומה שלט בהתבטאויות של הרבי שפירא גם בבחירות הכלליות של שנת 1935 כאשר הציבור היהודי נדרש כנגד "… הציונים והמינים ואפיקורסי ישראל … לעמוד בפרץ ולמחות במסירת נפש ממש!". "המפלגה היהודית", מבחינתה, כינתה בפרסומיה את כל אותם יהודים במפלגות בעלות גוון אנטישמי, כזה או אחר, "סוחרי נשמות" (נשמה-הענדלער). כמו-כן, היא הדגישה באופן בוטה, שכל עניינם הוא פרטי והם חסרי רצון או יכולת לפעול למען הציבור היהודי – דבר שרק היא רוצה בכנות וגם מסוגלת. עוד היא הוסיפה, שזו בכלל "בושה גדולה ומבוכה" שאנשים אלו מכנים עצמם יהודים. עם זאת, כרזות לחוד – ופרקטיקה פרלמנטרית לחוד, שכן גם "המפלגה היהודית" נאלצה בבחירות הכלליות של 1929 לחבור לגוש משותף עם המפלגות של המיעוט הפולני – על-מנת להבטיח נציגות יהודית בפראג באותה שנה. גם בבחירות הכלליות של 1935 נאלצה "המפלגה היהודית" לחבור למפלגה "הסוציאל-דמוקרטית" כדי לזכות שוב בשני נציגים בפראג.
נבחרי הציבור של "המפלגה היהודית" מיקדו את מאמציהם ופעילותם הציבורית, בעיקר, בשישה עניינים:
אנשי המפלגה דאגו להפגין נוכחות ערה בקרב יהודי קרפטורוס, להיענות לבקשות ודרישות בנושאים השונים, ולערוך כנסים המוניים של תומכי המפלגה. עם זאת, המאבק של "המפלגה היהודית" על הציבור היהודי בקרפטורוס היה, במובנים רבים, מאבק כמעט אבוד מראש. הניסיון לחולל תרבות דמוקרטית בניהול הקהילות לא היה יכול להצליח בתוך פחות מדור, כאשר רבים מאוד בקהילות היו עדיין שבויים בקסמם של הרבנים ונתונים, למעשה, למרותם המלאה. המאבק נגד חוק המנוחה בימי א', העוני הקשה של יהודי החבל וחוק האזרחות היו כולם נושאים, שלמעשה, לא באו על פתרונם המלא, ולכן לא אפשרו למנהיגי המפלגה להביא תוצאות ממשיות לציבור – דווקא בנושא שהיה אולי חשוב לו ביותר – פרנסתו. אמנם לקראת סוף שנות ה-30 [של המאה ה-20] ניכר היה כי חלק מהבעיות, שהמפלגה היהודית טיפלה בהן, עומדות לבוא על פתרונן, במיוחד קבלת ההכרה והתמיכה הרשמית במערכת החינוך היהודית בקרפטורוס.
ואולם, ההתרחשויות הפוליטיות בזירה הבינלאומית שמו כמובן במהרה קץ לתקוות הללו.