היחסים בין האוכלוסייה המקומית ליהודים במהלך התקופה שבין מלחמות העולם היו לרוב תקינים, ולעתים אף מעבר לכך. כאמור, סוף שנות ה-30 הביאו אתם, בין השאר, גם אנטישמיות, לא מעט בהשפעת גרמניה הנאצית. עם זאת, היחסים בין היהודים לאוכלוסייה המקומית קיבלו תפנית משמעותית לרעה רק לאחר הכיבוש ההונגרי. כמובן שגם בתקופת הכיבוש ההונגרית היו אנשים מקרב האוכלוסייה המקומית אשר שמרו על קשריהם הקודמים והטובים עם שכניהם ומכריהם היהודים. אולם, בהחלט ניתן להצביע על מגמה כללית של שינוי חד, בהסתמך על עדויות רבות של ניצולי האזור.
אפשר להצביע על מספר גורמים לשינוי ביחסים עם האוכלוסייה המקומית.
גם ליהודי הונגריה היו טענות נגד יהודי החבל על נטישת המולדת ההונגרית. טענות אלה שימשו כחומר בידי אנטישמיים צ'כים על הנאמנות הכפולה של היהודים, והשפיעו על פקידי ממשל מקומיים, שהפיקוח עליהם מפראג (Praha) היה מוגבל ובעייתי. היהודים נהנו, אם-כן, מהגנה מסוימת מהדמוקרטיה הצ'כוסלובקית, אך כאשר זו התפרקה בשלהי 1938, הם נשארו למעשה ללא הגנה בכלל בקרב קבוצות שונות של אוכלוסייה מקומית, שניצלו אפשרות קלה ונוחה לטפול על היהודים את הבעיות הלאומיות השונות של כל אחת מהן, בין אם בגיבויה של מסורת אנטישמית משמעותית ובין אם בלעדיה.