האיש שתמיד ידע להוביל – אברהם (בונדי) לבנת, מייסד קבוצת "תעבורה" – אדם יוצא דופן, שהצליח לפרוץ דרכים ולגעת בלבבות.
בונדי היה אדם פורץ דרך: לא רק בדרכי המדבר הבתוליות שסלל בראשית ימי המדינה, אלא בהיותו מחלוצי ענף ההובלה והציוד הכבד בישראל. בעשר אצבעות, בחריצות ובעבודה קשה הקים אימפריה עסקית ענפה, שסיפורה הוא חלק מתולדות הארץ הזאת. תמיד נותר אדם צנוע, שליבו פתוח לכול. גם יריביו העסקיים של בונדי הודו שהוא מתחרה קשה ועיקש – אבל ראוי, הגון וישר דרך, שאי אפשר שלא לחבב. בקרב עובדי "תעבורה" ולקוחותיה הוא היה לאגדה: מי שהכירוהו אישית, אהבו והעריצו אותו.
אברהם (בונדי) לבנת נולד בסיילוש, אז בשליטת צ'כוסלובקיה ב-1924, אחד מחמישה אחים ואחיות במשפחת וייס. למד חרטות ומכניקה.
ב-1944 גורשה משפחתו לאושוויץ והוא נשלח לעבודות כפייה במפעל ששירת את מכונת המלחמה הנאצית, שם הועסק בנטרול נפלים של פצצות שהוטלו על ידי בעלות הברית. לאחר מספר חודשים, ולאחר שתכנן זאת מראש, ברח בונדי ממחנה העבודה, תוך הפגנת אומץ לב יוצא דופן, שאפיין אותו כל חייו. נתיב הבריחה, שכלל גם מעבר בשגרירות שוודיה בבודפשט ופגישה עם שליחי המוסד לעלייה ב', יכול למלא את דפיו של ספר מרתק ומותח, הכולל גם הפי אנד, עם הגעתו של בונדי, בדצמבר 1944 לארץ ישראל.
תחילתה של הדרך
בארץ החל בונדי לעבוד כמכונאי, ובכסף שחסך פתח בנתניה בית מלאכה קטן, שהפך עם הזמן למוסך. במקביל הצטרף לאצ"ל והיה שותף פעיל בפעולות הארגון, תוך הפגנת אומץ לב יוצא דופן. יום אחד, אי שם באמצע שנות ה-40, נכנס ראש עיריית נתניה, עובד בן עמי, למוסך של בונדי. הצעיר הנמרץ מצא חן בעיניו והוא מינה אותו לנהגו האישי. בונדי כבר היה אז חבר באצ"ל, ואת חופש התנועה כנהגו של בן עמי ניצל גם להברחת חומרי נפץ, שאוחסנו תחת כיסאו של ראש העיר. פעולותיו במחתרת נותרו עלומות, אולם לאורך שנים רבות נמנע בונדי מלהגיע לבריטניה מחשש שייעצר.
להפתעתו ולשמחתו הרבה, בסוף 1945, הצליח בונדי לאתר את אחיו יצחק בבית יתומים באיטליה, והיה המאושר באדם, כדבריו, עת הגיע יצחק ארצה לחוף מבטחים. בשנת 1947 רכש בונדי מהכסף שחסך בבית המלאכה, ובשותפות עם אדם אחר, משאית מעודפי הצבא הבריטי והחל את דרכו בתחום ההובלה. בתחילת שנות החמישים נענה בונדי לקריאתה של שרת העבודה דאז, גולדה מאיר, וקיבל על עצמו את בניית כביש כורנוב-סדום בדרום הארץ, פרויקט, אשר מעבר לעבודה המפרכת, שנדרשה בו באזור קשה וחם, דרש אומץ לב עקב פעילותם של כוחות עוינים באזור. לאחר מכן עבד בונדי גם בריקון בריכות האידוי בים המלח, במכרות הנחושת בתמנע ובמפעלי הפוספטים – עבודות קשות ומפרכות, כאשר בסופי השבוע, כשהעובדים נסעו לביתם, בונדי נשאר לטפל בכלים ולהכשירם להמשך העבודה בראשית השבוע. שביעות רצונם של לקוחותיו הובילה לכך שלקוחות אלו נמנים עם לקוחות "תעבורה" עד עצם היום הזה.
"תעבורה" מתפתחת
את חברת "תעבורה" ייסד בונדי ב-1955 וצירף אליו כשותף קטן את מנהל החשבונות שלו. בחלוף שנתיים צירף בונדי את אחיו יצחק כשותף, לאחר שזה השתחרר מצבא הקבע. החברה הובילה ציוד מכאני כבד וטנקים עבור צה"ל, פיתחה את ענף הובלת המלט בתפזורת. בהנהגתו של בונדי, פיתחה "תעבורה" את ענף ההובלה של מטענים חריגים, שעד אז הובלו רק על ידי גורמים מחו"ל. מאז ועד היום עוסקת "תעבורה" בהובלת מטענים חריגים במידות ובמשקל, גשרים, קורות ענק ואפילו ספינות.
בשנת 1996 פרשו השותפים הקיימים ובמקומם הצטרפו ל"תעבורה" כשותפיו של בונדי חברת "כור" ו"כלל", באמצעות חברת "משאב" שהייתה בבעלותם. תחת הנהגתו המשיכה "תעבורה" להתפתח ולפתח תחומים חדשים: היא רכשה שליטה במסוף המטענים בשדה התעופה, הקימה שותפות עם "אגד" ונכנסה לעוד תחומים שמיצבו אותה כחברה מובילה בתחום הלוגיסטיקה המודרנית בישראל, כל זאת תוך המשך פיתוחם של תחומי הליבה המסורתיים – רכב, תובלה ותשתיות. השילוב בין עבודה קשה, חוש עסקי חד, מחירים הוגנים, שירות מעולה וקשר אישי עם כל לקוח עשה את שלו, והחברה הפכה למובילה כמעט בכל תחומי פעילותה.
בשנת 2008 זכה בונדי בפרס "התאחדות התעשיינים" על מפעל חיים.
גם בשנת חייו האחרונה הגיע בונדי למשרדו ברמלה מדי יום. כך, עד מספר ימים לפני פטירתו. כל מי ששהה במחיצתו של בונדי או שפגש בו נותר עם תחושה שפגש אדם יוצא דופן, שעל אף הצלחתו הגדולה בלטו צניעות הליכותיו, יחסו המיוחד לחלשים, אהבת האדם, שמירה קיצונית על כבודו של האדם, ועוד תכונות אנושיות שהתגבשותן באדם אחד גם היא תופעה נדירה.
ביום 13.6.2017, בגיל 93, שבע ימים ועשייה ועטוף באהבה אין סופית, תם מסע חייו של בונדי.