חייו של טוביה היו מלאים תהפוכות וקשיים, לצד שמחות ותקומה, ומסמלים פרק משמעותי ביותר בהיסטוריה של משפחתנו, וכולנו כעם. החלטנו לשתף אתכם בחלק מקורות חייו המרתקים ואנו מקווים, שבדרך זו תזכו להכיר יותר לעומק את האדם, שעבורנו מסמל כל כך הרבה, ולהצטרף אלינו בקיום צוואתו החשובה מכל – שימור הזיכרון.
טוביה בצלאל קליין נולד ב-27.1.1924, כ"א בשבט תרפ"ד, בעיירה מונקץ' שבצ'כיה למשפחה חרדית אמידה ומכובדת בת 7 נפשות. אביו, יהושע, היה סוחר טקסטיל מצליח מאוד, שבבעלותו היו מספר חנויות ובתי מסחר. ניתן להניח כי ממנו ירש את החוש העסקי המפותח והיזמות, שאפיינה אותו על חייו.
חייו כילד היו נוחים, מלאים בכל טוב, בעושר תרבותי, בלמידה ובסקרנות, על רקע הנוף הפסטורלי והירוק של ההרים מסביב למונקץ' ונהר הלטוריצה הזורם בעיירה. לאור אופיו פורץ המוסכמות, השתייך לתנועת "בני עקיבא" בעיירה, שם למד היסטוריה עברית, שר שירים עבריים ודן בנושאי ציונות, כל זאת בהיחבא מאביו, שהתנגד לכך באופן נחרץ. בהיותו בן 20 פרצו הגרמנים לעיירה, ובמהרה, רוכזו כל היהודים בגטו. קבוצת נערים יהודיים, וביניהם טוביה, הוצאו מן הגטו לעבודה משפילה בחוות חזירים. בתור יהודים חרדים, לא היה להם, ולו צל של מושג, איך לבצע את העבודה. אך, בעזרת שוחד, הצליחו הנערים לחפות על שגיאותיהם. באחד הימים קיבל טוביה הודעה על פטירת סבו ועל כך שהלווייתו תתקיים ביום המחרת. מתוך הכבוד הרב שרכש לסבו, ועל אף סיכון החיים שבכך, ברח טוביה מחוות החזירים לתוך הגטו, על מנת ללוות את סבו בדרכו האחרונה. הייתה זו הפעם האחרונה בה ראה את הוריו ואחיו, צבי, אשר הובלו לאושוויץ מספר ימים לאחר מכן ושם נרצחו.
מחוות החזירים הועבר לאושוויץ ומשם להקמת מחנה קטן ואיום בשם דורה. בתקופה בה הוחזק בדורה, אולץ לבצע עבודות פיזיות קשות מאוד, כגון, חציבת מנהרות תת-קרקעות לטילים גרמניים ולסחיבת קירות שלמים להקמת צריפי המחנה, כל זאת במצב גופני ירוד ואומלל. לאורך השנים סיפר מספר סיפורים שלא ייאמנו מאותה תקופה, בהם גילה תעוזה בלתי נתפסת ומקוריות מדהימה, על מנת להינצל, פעם אחר פעם, מציפורני המוות. ממחנה דורה הועבר למחנה ברגן-בלזן, עד לשחרור המחנה על-ידי חיילי כוחות בנות הברית.
לאחר השחרור הועבר, יחד עם יהודים רבים, לשבדיה, שם הוענק לו טיפול רפואי, אוכל, מקום מגורים, וחשוב מכל – יחס אנושי. בשבדיה פגש את אולגה ז"ל, גם היא בת מונקץ', אותה זכר מילדותו. ב-1948 עלו השניים לארץ ובשנת 1949 התחתנו והחלו את חייהם המשותפים ברמת-גן. לימים, נולדו להם 2 ילדים: צבי ופנינה.
עם הגיעו לארץ החל טוביה לעבוד כפועל ייצור במפעל "חמת" לברזים, שהיה שייך למפעלי ההסתדרות ולקבוצת "כור". בחריצות האופיינית לו למד הנדסה בלימודי ערב, במקביל לעבודתו. בחלוף הזמן התקדם, עד שהגיע למעמד מנכ"ל "חמת", ובהמשך, למנהל חטיבה ב"כור". בשנים בהם היה פנסיונר עסק ללא לאות בעבודות התנדבות בארגון הגמלאים ובארגון יוצאי קרפטורוס.
קצרה היריעה לתאר את מה שעבר טוביה בחייו, ועוד יותר קצרה מלתאר את אופיו המיוחד. עבורנו הוא היה ויישאר סמל לעקשנות, חריצות, סקרנות, אומץ וחוכמה רבה. סיפורו חקוק בלבנו ויעבור מדור לדור במשפחה."