יעקב פרידמן נולד במונקץ' לפני 68 שנה, להורים ניצולי שואה. אביו היה ממנהיגי הקבוצה ששיקמה את היהדות באזור. הם הכשירו שוחטים כדי לדאוג לאוכל כשר לקהילה, שמנתה כאלפיים איש. בית הכנסת הגדול במקום נסגר, והרוסים התירו להתפלל בבית כנסת בקצה העיר, שנסגר אף הוא אחרי כשנתיים. מאז נאלצו בקהילה לערוך תפילות מחתרתיות.
את האהבה למתמטיקה קיבל מאביו ובביה"ס הוכיח הצטיינות בתחום וזכה בכמה תחרויות במתמטיקה. עם סיום לימודיו הצליח פרידמן, "בדרכי ניסים", להתקבל לאוניברסיטת מוסקבה, שנחשבה אז לאחת הטובות בעולם, שנה לפני מלחמת ששת הימים. מיד אחרי המלחמה נסגרה גם הפקולטה הזאת לכניסת יהודים.
בעת לימודיו של יעקב באוניברסיטה הוא התחבר למשפחה חב"דניקית, ונהג לאכול ולהתפלל בדירתם.
במהלך לימודיו, שהיו במסגרת העתודה הצבאית הרוסית, הוא עשה קורס קצינים בחופשת הקיץ.
כשסיים ב-1971, הוא שובץ למפעל שייצר מעבדות לבתי-ספר.
משפחת פרידמן, שמנתה אז שש נפשות, החלה באותה שנה בניסיונות לצאת משם. תוך שבועיים היה עליהם לסיים את ההתארגנות ולעזוב.
כשהמשפחה הגיעה סוף סוף ארצה, הלך פרידמן לבקר חבר בישיבה בכפר חב"ד. הוא היה אז בן 23, וחברו הציע לו ללמוד משהו עם בחור ירושלמי. הוא נשאר ללימודים בישיבה למשך שנה. פרידמן כתב מכתב לרבי מלובביץ', בו ביקש להישאר ללמוד בישיבה תשובת הרבי הפתיעה אותו: "המשך באקדמיה ועשה דוקטורט בשילוב עם לימודי קודש". פרידמן עבר לבני ברק, למד ולימד חצי יום באוניברסיטת תל אביב, וחצי יום למד בכולל.
תוך כדי לימודי התואר השלישי שלו, פרצה מלחמת יום הכיפורים ופרידמן גויס, עשה טירונות מזורזת ונשלח לסוריה עם הפלוגה שלו. גם שם הפגין את כישוריו הטכנולוגיים כשסייע בחישובי הכיוון של המרגמות והתותחים, בעידן שבו הם עדיין לא היו ממוחשבים.
את הדוקטורט הוא סיים בשנת 1979 ועסק במתמטיקה תיאורטית: גיאומטריה של מרחבים בעלי ממדים אינסופיים.
פרידמן עשה את הדוקטורט בשיתוף עם בחור מקיבוץ, שעבד באוניברסיטה העברית על דוקטורט באותו נושא. אחרי שנה הצליחו שני החוקרים הצעירים לפתור בעיה בלתי פתירה עד אז, תוך שהם נאלצים להמציא מושגים וכלים חדשים כדי לעשות זאת. ההישג סידר להם משרות פוסט-דוקטורט: החבר התקבל לאוניברסיטת טקסס ופרידמן נסע ללוס אנג'לס, לאוניברסיטת קליפורניה. לצד עבודתו באוניברסיטה, פרידמן ייעץ גם למשקיעים בחברות סטרט-אפ. בהמשך היה מעורב בהקמת כמה חברות בעצמו, ואחת מהן אף נמכרה ל‑IBM.
שמונה שנים הוא עבד באוניברסיטת קליפורניה, ואז קיבל הצעות מהמרכז האקדמי "לב" ומכמה אוניברסיטאות בארצות הברית. "שלחתי לרבי שאלה, וקיבלתי ממנו תשובה: קדימה לירושלים, ולתמיד!". ומאז הוא שם. תחילה כמרצה, אחר כך כראש חוג, סגן רקטור, רקטור וסגן נשיא למחקר.
פרידמן החל אז לנסות לעשות את החיבור בין המתמטיקה למדעי הטבע. הוא מסביר: "אני לא מתחיל מהתיאוריה או מהוכחת משפטים, אלא דווקא מבעיה מעשית. אני מדגים את האילוצים שלה ומגיע למשוואה. זאת כדי ליצור לסטודנטים את הקשר בין המציאות למתמטיקה. רק אחר כך אני מסביר איך לפתור אותה. כך הם לומדים איך לגשת לבעיות בעולם המעשי".
בהמשך, כצעד מתבקש מהנטייה שלו לעולם המעשי, עשה פרידמן הסבה לפיזיקה.
פרידמן עוסק בשנים האחרונות בבעיה, שהוא מגדיר כמרכזית לאחדות היקום. פרידמן, יחד עם צוות הניסוי, החליט לערוך את הניסוי במאיץ החלקיקים בצרפת. תוצאות הניסוי הזה פורסמו כבר בכמה מאמרים בכתבי עת מובילים באירופה.
אז מהו היישום של התאוריה? "אם נבין איך התאוצה משפיעה, נוכל להבין את עולם החלקיקים וגם את עולם האסטרופיזיקה, כי גם שם חלק גדול מהתופעות קשור לתאוצות גבוהות. בעזרת התיאוריה שלי, הצלחתי, יחד עם פרופ' מנחם שטיינר מהמרכז האקדמי "לב", לפתור בעיה בת יותר מ‑150 שנה שקשורה למסלולו של מרקורי, כוכב חמה.
"לפרויקט שלי יש גם פוטנציאל אדיר בתחום ההייטק, כי הטכנולוגיה מגדילה כל הזמן את התדרים, למשל במחשבים. למרות ההישגים בניסויים עד כה, פרידמן זקוק לעוד השקעות ועוד חוקרים. "זה לא משהו שאפשר לגייס עבורו כסף ממשקיעים. זה צריך להיות מימון ממשלתי", הוא אומר. "יש כאן אפשרות להגיע לחזית המחקר העולמית שיכולה להקפיץ אותנו קדימה. אני בטוח שהתעשייה בארץ תוכל לתרגם את התוצאות שלנו להישגים גדולים ולקצור את הפירות".