היחסים בין היהודים לסביבתם הלא-יהודית בקרפטורוס בין מלחמות העולם התנהלו לרוב על מי-מנוחות. יהודים רבים מקרפטורוס אף מציינים במפורש בעדותם את העדר מסורת של אנטישמיות בחבל, ואת יחסי השכנות התקינים והטובים, בדרך-כלל, בין יהודים ללא-יהודים. בעדויותיהם, היהודים כמובן שאינם מבחינים בין הנטיות הלאומיות השונות של הרותנים, ומלבדם מוזכרים בעיקר הונגרים, שוואבים (גרמנים מקומיים, שכונו גם Karpatendeutsche), צוענים וצ'כים. ברוב המקרים, אך בהחלט לא בכולם, אנטישמיות מוזכרת כן בהקשר של השוואבים. ייתכן שעניין זה מושפע באופן רטרוספקטיבי ממאורעות השואה. אולם, באופן כללי עדויות אלו אינן מפתיעות, שכן הגרמנים המקומיים באזורים של האימפריה האוסטרו-הונגרית לשעבר פיתחו לאומנות פאן-גרמנית קיצונית למדי, שלוותה לא מעט באנטישמיות, וזאת כבר החל מהמאה ה- 19. אולם, כאמור, היחסים עם רוב האוכלוסייה המקומית היו טובים. ועדה של הג'וינט אשר ביקרה במונקץ' באפריל 1938, דיווחה אף היא על טיב היחסים הללו. אין כמעט ספק שאופיו הרשמי של השלטון הצ'כוסלובקי – אופי דמוקרטי וסובלני – יצר סביבה נוחה יותר ליהודים, בוודאי בהשוואה למקומות אחרים במזרח אירופה, ששם יהודים סבלו לא רק מאנטישמיות רשמית של השלטון בתקופה הנדונה, אלא גם לעתים מעוינות נפוצה בקרב האוכלוסייה. עצם העובדה שיהודים בקרפטורוס חיו במקרים רבים מאוד באזורי מגורים מעורבים עם קבוצות אתניות אחרות (בעיקר רותנים), מוכיחה כי עוינות כזו לא הייתה נפוצה שם באותה עת.
החל מאמצע שנות ה-30 חלה הרעה במצבם של יהודי קרפטורוס. השלטון הנאצי בגרמניה עורר תסיסה אנטישמית ברחבי אירופה וגם, במידת מה לפחות, בקרפטורוס. תעשיית העץ בחבל, מקור פרנסה לרבים – קרסה, וחלה הרעה כללית במצבם של יהודים רבים בחבל. תהליכים אלה הורגשו אמנם יותר באזורים כפריים ובעיירות הקטנות, אולם גם בעיירות הגדולות יותר הם באו לידי ביטוי. ערב התחלת הקריסה של צ'כוסלובקיה היהודים בקרפטורוס היו, אם-כן, במצב בעייתי למדי. קהילה מפולגת למדי, נשלטת ברובה על-ידי מנהיגות דתית-קנאית וחסרת פשרות, מושפעת מעט מאוד מהפעילות הציונית הענפה בתוכה, ועל סף של קריסה כלכלית. ועם זאת, הרע ביותר עוד היה לפניה.