הנושא של אנטישמיות בקרפטורוס הוא נושא מעניין במיוחד, אשר עדיין לא זכה למחקר משמעותי. הדבר המעניין במיוחד הוא, שככל הנראה לא הייתה קיימת בקרפטורוס מסורת של אנטישמיות בקרב האוכלוסייה המקומית הרותנית. עניין זה הנו יוצא-דופן, במיוחד לאור העובדה שבחבלי הארץ מסביב לקרפטורוס היו גם היו מסורות אנטישמיות נפוצות בקרב האוכלוסייה המקומית (פולין, אוקראינה, סלובקיה, רומניה והונגריה). דומני שהנקודות הבאות מהוות מפתח ראשוני לעניין הזה:
נוצר, אם-כן, מצב שבו רוב היהודים בקרפטורוס בשום פנים ואופן לא חשבו אפילו על התבוללות, ועם זאת ניהלו אורך חיים דומה לשכניהם במובנים רבים1 , והיו שותפים מלאים למצוקות הכלליות של תושבי החבל. כתוצאה מכך, דבר זה לא אפשר את התפתחותה של אנטישמיות כתגובה להתבוללות, כפי שקרה בהונגריה למשל. בנוסף, מיעוט זעום של יהודים בחבל תפקדו כמעין מעמד ביניים בין אצולה מקומית לשאר האוכלוסייה – בדרך-כלל כאלה שהיו במצב כזה או אחר של התבוללות לתרבות ההונגרית. כך, קשה מאוד היה לזהות את היהודים עם דיכוי חברתי-כלכלי, שכן רובם כאמור חיו באותם תנאים של שכניהם, כאשר ה"רעים" היו בכל מקרה יכולים להיתפס כ"הונגרים". כמובן שפעילותם הכלכלית של מרבית היהודים הייתה ענפה, ורוב הרותנים אכן היו תלויים בפעילות זו כך או אחרת. אולם, דווקא פעילות ענפה זו לא נתפסה כניצול, אלא בדרך-כלל כבשורה של התקדמות מבורכת לאזור העני, תוך הצגתם של "חידושים" שונים כמו גפרורים, וגם יצירת מקומות עבודה חדשים.
אין ספק שהעדרה של תנועה לאומית משמעותית בקרב הרותנים תרם באופן משמעותי גם להעדרה של אנטישמיות. הקשר בין השתיים הוא ברור, ובאוקראינה למשל היה אפשר לראות את החיבור ההרסני ביניהם. בקרפטורוס ניכר מאוד שכאשר החלה לאחר מלחמת העולם הראשונה פתיחות לעולם מחוץ לחבל, וכאשר תחת השלטון הצ'כוסלובקי הדמוקרטי יכלו להתחיל לפרוח מגמות לאומיות שונות (כולל ציונות), החלה להתפתח כמעט יש מאין אנטישמיות, כאשר היהודים נתפסו כנושאי הצ'כיזציה של החבל ובכך כמעכבי הפריחה הלאומית הרותנית. ניכר עוד כי העדרה של מסורת אנטישמית בקרפטורוס יצר מצב שבו רוב התושבים פיתחו, בעיקר, אדישות כללית למצבם של היהודים תחת הכיבוש ההונגרי ולאחר-מכן במהלך חורבן הקהילות בשנת 1944. לא היו כמעט בכלל משתפי פעולה רותנים עם ההונגרים והגרמנים, וגם יחסית מעט הושיטו עזרה לשכניהם היהודים. אופי השלטון ההונגרי ככל הנראה "עודד" רבים בקרב הרותנים לשמור על פרופיל נמוך ככל שאפשר, וכך הם אכן עשו.
העדרם של מקורות מספקים על יחסי היהודים והכנסייה בקרפטורוס אינו מאפשר לעסוק בהשפעה של הכנסיות. אולם, ניתן אולי להעלות את ההשערה כי הפיצול בהיסטוריה הרותנית בין יוונים-אורתודוכסים ליוונים-קתולים. (ובמחוזות של ברג [Bereg] ומארמארוש [Mármaros] אפילו השפעה מסוימת של טרנסילבניה הפרוטסטנטית עד 1735) הסיט את תשומת הלב של הכנסיות מהיהודים, שנוכחותם בחבל בכל מקרה קיבלה משמעות רק מאמצע המאה ה – 19, למאבקים ביניהם.
נוצר, אם-כן, מצב שבו רוב היהודים בקרפטורוס בשום פנים ואופן לא חשבו אפילו על התבוללות, ועם זאת ניהלו אורך חיים דומה לשכניהם במובנים רבים1 , והיו שותפים מלאים למצוקות הכלליות של תושבי החבל. כתוצאה מכך, דבר זה לא אפשר את התפתחותה של אנטישמיות כתגובה להתבוללות, כפי שקרה בהונגריה למשל. בנוסף, מיעוט זעום של יהודים בחבל תפקדו כמעין מעמד ביניים בין אצולה מקומית לשאר האוכלוסייה – בדרך-כלל כאלה שהיו במצב כזה או אחר של התבוללות לתרבות ההונגרית. כך, קשה מאוד היה לזהות את היהודים עם דיכוי חברתי-כלכלי, שכן רובם כאמור חיו באותם תנאים של שכניהם, כאשר ה"רעים" היו בכל מקרה יכולים להיתפס כ"הונגרים". כמובן שפעילותם הכלכלית של מרבית היהודים הייתה ענפה, ורוב הרותנים אכן היו תלויים בפעילות זו כך או אחרת. אולם, דווקא פעילות ענפה זו לא נתפסה כניצול, אלא בדרך-כלל כבשורה של התקדמות מבורכת לאזור העני, תוך הצגתם של "חידושים" שונים כמו גפרורים, וגם יצירת מקומות עבודה חדשים.
אין ספק שהעדרה של תנועה לאומית משמעותית בקרב הרותנים תרם באופן משמעותי גם להעדרה של אנטישמיות. הקשר בין השתיים הוא ברור, ובאוקראינה למשל היה אפשר לראות את החיבור ההרסני ביניהם. בקרפטורוס ניכר מאוד שכאשר החלה לאחר מלחמת העולם הראשונה פתיחות לעולם מחוץ לחבל, וכאשר תחת השלטון הצ'כוסלובקי הדמוקרטי יכלו להתחיל לפרוח מגמות לאומיות שונות (כולל ציונות), החלה להתפתח כמעט יש מאין אנטישמיות, כאשר היהודים נתפסו כנושאי הצ'כיזציה של החבל ובכך כמעכבי הפריחה הלאומית הרותנית. ניכר עוד כי העדרה של מסורת אנטישמית בקרפטורוס יצר מצב שבו רוב התושבים פיתחו, בעיקר, אדישות כללית למצבם של היהודים תחת הכיבוש ההונגרי ולאחר-מכן במהלך חורבן הקהילות בשנת 1944. לא היו כמעט בכלל משתפי פעולה רותנים עם ההונגרים והגרמנים, וגם יחסית מעט הושיטו עזרה לשכניהם היהודים. אופי השלטון ההונגרי ככל הנראה "עודד" רבים בקרב הרותנים לשמור על פרופיל נמוך ככל שאפשר, וכך הם אכן עשו.
העדרם של מקורות מספקים על יחסי היהודים והכנסייה בקרפטורוס אינו מאפשר לעסוק בהשפעה של הכנסיות. אולם, ניתן אולי להעלות את ההשערה כי הפיצול בהיסטוריה הרותנית בין יוונים-אורתודוכסים ליוונים-קתולים. (ובמחוזות של ברג [Bereg] ומארמארוש [Mármaros] אפילו השפעה מסוימת של טרנסילבניה הפרוטסטנטית עד 1735) הסיט את תשומת הלב של הכנסיות מהיהודים, שנוכחותם בחבל בכל מקרה קיבלה משמעות רק מאמצע המאה ה – 19, למאבקים ביניהם.
