אזור זקרפטיה – טרנסקרפטיה (באוקראינית: Закарпатська область – "זקרפטסקה אובלאסט", בהונגרית: Kárpátontúli terület או Kárpátalja, ברוסינית: Подкарпатьска област, בסלובקית: Zakarpatská oblasť; ידוע גם כטרנסקרפטיה, קרפטורוס בפי תושבי המחוז או רותניה הקרפטית) הוא מחוז במערב אוקראינה. העיר העיקרית במחוז היא אוז'הורוד. ערים חשובות אחרות הן מוקצ'בו, ברהובה, חוסט וצ'ופ.
זקרפטיה ממוקמת בדרומה של מערב אוקראינה. המחוז גובל בצפונו במחוז איוונו-פרנקיבסק ובמחוז לבוב שבאוקראינה, בפינתו הצפון מערבית גובל המחוז בפרובינציית פודקרפאטי של פולין, במערב בקרבת נהר אוּז' גובל המחוז במחוז פרשוב ומחוז קושיצה של סלובקיה, בדרום מערב בקרבת נהר טיסה גובל המחוז במחוז סבולץ'-סטמאר-ברג של הונגריה, בדרום בקרבת נהר טיסה גובל המחוז במחוז סאטו מארה ובמחוז מרמורש שברומניה.
המחוז נמצא כולו בהרי הקרפטים ושטחו הוא 12,777 קמ"ר. המרחק ממזרח למערב המחוז הוא 184 ק"מ ואילו מהצפון לדרום 80 ק"מ.
האזור זקרפטיה הייתה חלק מאוסטרו-הונגריה עד סוף מלחמת העולם הראשונה. אז עברה בין רומניה והונגריה בשנים 1918–1919. לבסוף צורף המחוז לצ'כוסלובקיה שהוקמה באותה עת יחד עם בוהמיה, מוראביה וסלובקיה. על פי ההסכמות של בוררות וינה הראשונה מ-2 בנובמבר 1938, השתלטה הונגריה על האזור. לאחר שחרורה ב-1944 בידי הסובייטים, זקרפטיה שוב הייתה לחלק מצ'כוסלובקיה אך הוענקה לברית המועצות בידי ממשלתו של קלמנט גוטוואלד כחלק מהרפובליקה הסובייטית האוקראינית ביוני 1945. לאחר התפרקות ברית המועצות ב-1991 נותר המחוז באוקראינה העצמאית.
יהודים
ראשוני היהודים הגיעו לאזור ככל הנראה במהלך המאה ה-16,כשמרבית שטחי הונגריה היו תחת כיבוש עות'מאני . זרם ההגירה השני של יהודים לאזור החל במחצית השנייה של המאה ה-17, כשפליטי פרעות ת"ח ות"ט הגיעו מעברם השני של הקרפטים, מצאו מקלט באזור והתיישבו בו. באותה עת הגיעו לאזור גם יהודים מבוהמיה ומורביה.
ככלל עד לסוף המאה ה-18 הייתה התיישבות היהודית במקום מועטה יחסית חלוקת פולין (1772-1795) היו אירועים שטלטלו את העולם היהודי המזרח – אירופי והביאו להגירה של רבים מיהודי גליציה לקרפטו-רוס.
מספר היהודים באזור עלה בצורה ניכרת במהלך המאה ה-19. אם בתחילת המאה היו באזורפחות מעשרים אלף יהודים, הרי שבסופה כבר היו קרוב למאה אלף. מלבד ההגירה המאסיבית, את הגידול הניכר במספר היהודים ניתן לייחס גם לריבוי הטבעי: ליהודי קרפטו-רוס היו אחוזי ילודה מהגבוהים בקרב יהודי מזרח – אירופה.
המאה ה- 19 הייתה גם המאה בה התגבש אופייו של הקהילה היהודית באזור. עם ההגירה מגליציה חדרה לאיזור גם השפעתה הניכרת של התנועה החסידים, ובכל הקהילות הייתה נציגות נכבדה לחסידויות שונות. מנגד, תלמידי החת"ם סופר וממשיכי דרכו היו כח דומיננטי באזור ועמדו בראשי קהילות וישבות רבות, כשהם מובילים קו אורתודוקסי לא-חסידי נוקשה.
הרגשות האנטישמיים שפעמו זה מכבר בקרב שכבות שונות שהאשימו את היהודים בנאמנות כפולה, הונגרית וצ'כית, גברו עם הרוח הרעה שנשבה מגרמניה בתחילת שנות ה-30, וזה הביא ליתר פעילות של "המפלגה היהודית" , שבחרה ב-1931 בד"ר חיים קוגל כחבר מרכז המפלגה.
עם הגברת הפעילות המדינית היהודית ,גם גברה הפעילות הציונית. הגימנסיה העברית במונקץ' שנפתחה בשנת 1924 בהנהלתו של ד"ר קוגל, עתידה למלא תפקיד נכבד ביותר בהחדרת ציונות ליישובים יהודיים שונים ורחוקים ברחבי חבל הקרפטים.
כמאה אלף יהודים התגוררו בקרפטו-רוס במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20, עד גירושם באביב 1944 לאושוויץ. עוד לפני כן בקיץ 1941 גורשו על ידי הונגריה כ-20 אלף יהודים בעלי אזרחות זרה מהחבל לגליציה ומרביתם נמסרו לאיינזצגרופן בקמניץ פודולסקי, כ-15 אלף מהם נרצחו ביריות במשך 3 ימים בסוף 1941. באפריל 1944 הוקמו 17 מחנות ריכוז עיקריים בחבל, בהם הוחזקו 144,000 יהודים. החל מ-15 במאי 1944 עד ה-7 ביוני גורשו בכל יום 14,000 יהודים מהגטאות הללו לאושוויץ. רוב יהודי החבל נספו בשואה.
בסיום מלחמת העולם השנייה עבר האזור לידי ברית המועצות.מרבית מוסדות הקהילה הולאומו או נהרסו. אחוז קטן מהניצולים חזר לאזור, ואלו שחזרו סבלו בתקופת השלטון הסובייטי מאפליה על רקע אתני-לאומיו מקשיים בקיום אמונתם. קשיים אלו הובילו לגל עזיבה גדול בשנות ה-70. עם התפרקותה של ברית המועצות בתחילת שנות ה-90 עזבו יהודים נוספים את האזור. כיום מתגוררים כמה מאות יהודים בחבל, בעיקר בערים חוסט, מוקצ'בו, ואוז'הורוד.
זאקרפטיה על ציר הזמן