קהילות אוז'הורוד

Uzhhorod, Ukraine
Ужгород, Украïна

אוז'גורוד היא עיר הבירה של זאקרפטיה, במערב אוקראינה.

העיר הייתה חלק מממלכת הונגריה (מהמאה ה-11 ועד 1920, כולל בקיסרות האוסטרו-הונגרית, וכן בין השנים 1938-1944), בשם Ungvar באזור Ungvári járás ובמחוז Ung megye.

בין השנים 1920-1938 היא הייתה שייכת לצ'כוסלובקיה – בשם Uzhorod בחבל פּוֹד-קרפטסקה-רוּס  .[PKR = Pod-Karpatská-Rus] (Sub-Carpathia)

לאחר מכן הייתה חלק של ברה"מ (1945-1991) בשם Uzhgorod.

מאז 1991 היא מכונה Uzhhorod במחוזUzhhorodskyi   באוקראינה (Zakarpatska).

איות / שמות עבור Uzhhorod הם ungwar, Użhorod, Ungvir, Uschurod, Ingver ו- Yngvyr. בצ'כית: אוז'הורוד; בהונגרית – אונגוואר.

אוז'גורוד ממוקמת כ-35 ק"מ מערבית (צפון-מערבית) ל-Mukacheve / Munkács ו-75 ק"מ צפונית (צפון- מערבית ל- Berehove  / Beregszász. העיר היא נקודת מעבר בגבול סלובקיה הסמוכה.

 

היסטוריה

כמו שבע הגבעות של רומא, גם ב-Uzhhorod יש שבע גבעות והיא ממוקמת למרגלות הרי הקרפטים, על שתי גדותיו של נהר Uzh, (ממנו נגזר שמה), המהווה חלק מעמק הדנובה הצפוני-מזרחי. העיר היא מרכז מנהלי, חינוכי, מסחרי ומדעי של האזור.

זהו צומת הרכבות, הכבישים ו"הלב" הכלכלי והתרבותי של Transcarpathian אוקראינה. מתנהלים בה מסחר בעץ ובבקר, תעשיות, הכוללות אריזת בשר, ייצור יין, זיקוק ברנדי וייצור של דיקט, רהיטים, ומכונות. גם התיירות תורמת מבחינה כלכלית.

העיר חשובה גם מבחינה צבאית בגלל עמדתה, המאפשרת שמירה על הגישה הדרומית למעבר  Uzhokבקרפטים.

אוז'גורוד נוסדה במאה ה-8 או ה-9 והשתייכה ל- Kievan Rus במאות ה-10-11.

היא נכבשה על ידי המדיארים, בסוף המאה ה-11, ונותרה תחת השלטון ההונגרי עד שעברה לאוסטריה-הונגריה ב-1867.

אוז'גורוד היא עיר רב-אתנית, עם קבוצות אתניות רבות, כגון: אוקראינים, רוסים, הונגרים, סלובקים, רומים, צוענים, יהודים, גרמנים, פולנים, ארמנים ואחרים.

ב-10 בספטמבר 1919, לאחר מלחמת העולם הראשונה, סופחה אוז'גורוד לרפובליקה הצ'כית והפכה למרכז מנהלי. במהלך השנים האלה העיר התפתחה לעיר מודרנית ארכיטקטונית. לאחר אמנת מינכן (1938), הפכה אוז'גורוד לחלק הסלובקי של המדינה הצ'כית-סלובקית החדשה.

לפני מלחמת העולם השנייה, הייתה העיר מרכז לפעילות מסחרית עם חנויות, סדנאות, מסעדות ובנקים – המופעלים, בעיקר, על ידי יהודים. הרוב המכריע של האוכלוסייה היהודית באוז'גורוד עסק בעסקים קטנים: תיקון והכנת נעליים, חייטים, נפחים, נגרים, תכשיטנים, אופים ונהגים. כ-25%-30% מהאוכלוסייה היהודית עסקו במסחר גדול וקטן. הקהילה היהודית הייתה חשובה מאוד לכלכלת אוז'גורוד ולקהילה. כמה יהודים עבדו במשרדי ממשלה ובבתי משפט, חלקם בארגוני בריאות, בתי ספר, בנקים ומוסדות תרבות. עוד כמה עבדו במועצת המקומיות והמחוזיות. ליהודים אמידים יותר היו מפעלי לבנים (אחד מהם בבעלות מוסקוביץ'), חנויות גדולות (אחת בבעלות BATA), דיור להשכרה, מאפיות, מפעלים בינוניים וקטנים וסדנאות.

כיום, כמה מפעלים, כגון טחנות קמח ברחוב Mukacsevskaja, מייצרים מוצרים כפי שהיה כאשר היה בבעלות האחים מיכאל ואיזידור וייסר. מפעל זה הוא עדיין המתחם התעשייתי של מוצרי הלחם והקמח. כמו כן, יהודים רבים שייכים למעמד הגבוה האקדמי, למשל, היו 24 רופאים, 19 עורכי דין ומספר בכירים יהודים במשרות ציבוריות ובמנהל עסקים.

מ -1599 עד 1683, תיעוד המציין את נוכחותם של יהודים באזור הוא דליל, אך סופי, למשל: מסמך מיום 28 ביוני 1677 מזכיר מריבה שהתרחשה בין כמה אזרחים לידAzidok zididok  (בית היהודים), אשר יכול להיות ביתו הפרטי של יהודי, או של מוסד קהילתי מסוג זה או אחר (בית כנסת או אולי חדר).

מסמך נוסף, זה מיום 14 בינואר 1683, מזכיר את היהודים במפורש ברבים.

במסמך משנת 1688 נזכר בית-המרקחת היהודי ,(Zsidok Patikaja) שבאותו זמן היה, כנראה, חנות, שבה נמכרו חפצים שונים, בנוסף לתרופות מסוימות. בין היתר, מסמכים אלה מעידים על כך שהקהילה היהודית באוז'גורוד וסביבתה גדלה.

מכתב, מיום 14 בינואר 1683, מעיד על כך שבעוד שהקהילה היהודית נמצאת במצב של השעיה, היא גם עמדה על המשמר, מתבוננת בקפדנות באיזה צד – האצילים המורדים – או ההבסבורגים – תצא כמנצחת בסכסוך הדמים. במסמך זה נראה כי אציל מקומי, יוהאן אילוסוואי, שהיה נציג משרד האוצר, הממוקם בקסאו (קושיצה / קאסה), השיב למכתב רשמי מאוז'גורוד, שביקש ממנו לבדוק עניין מס, שהיה קשור ליהודי האזור.

ב-1725 נרשמו תושבים יהודים לא רק בעיר אוז'גורוד, אלא גם לערים ולכפרים הסובבים, כולל  Sobranceו-Nagy Kapos, וכן כפרי האיכרים. יוצא הדופן היה שכל היהודים חיו בכ-14 אחוזות, שהוחרמו מגראף .Berczenyi בחלקים אחרים בהונגריה, נאסר על יהודים לחיות בעיירות או בערים שהיו בבעלות או בשליטת האוצר המלכותי. לאורך החלק הראשון של שנות השבעים של המאה התשע-עשרה, ההבסבורגים, שהאנטישמיות שלהם לא הייתה מוסווית והייתה נטולת גבולות כמעט בכל חלקי השטחים שעליהם הם שלטו, כנראה מימשו מעין גרסה של קנאותם האכזרית על האוכלוסייה היהודית של אזור Ung.

רישום נוסף ברשימה זו, עבור Hersko Smitke, חורג רק מעט מהפורמט לעיל, עד כדי כך, שעולה כי סחורות היו, לעתים קרובות, חלופה מקובלת למזומן. אביו של ילד בן שנה, שהיה בעל סוס, שילם לברון יוהאנס סנט איווני שתים-עשרה הדפסים הונגריים ו / או סכום שווה ערך ל"רקמה" במקום כסף לאוצר המקומי חודשי.

באופן מהותי, אם כי לא באופן משמעותי, יש לציין כי לעתים קרובות, אספן מס הסובלנות היה יהודי. באוז'גורוד, ב-1723, העבודה הלא נעימה והמסוכנת לכאורה, הוענקה למיכאל סלומונוביץ שהחזיק בעצמו, בחכירה, עסק למכירת וייצור יין כשר בכל האזור הצפון-מזרחי של האזור, כולל אוז'גורוד. ככל שהמס גדל, עבודתו של אספן המס הפכה מסוכנת יותר. אמנם אין תיעוד לגבי הצרות של מיכאל. יש מסמך מתאריך 18 בספטמבר 1779, המתאר את הגורל האומלל שנפל על סוכניו של אספן מס יהודי נוסף, ברקו-ברוך דאלוביץ, שסבל באופן קבוע ממכות ומבעיטות מצד בני דתו.

התנאים היו כה טובים, כך שעשור לאחר מפקד 1727, כלומר, ב-1737, הוכפל מספר היישובים היהודיים באזור משמונה-עשר – לשלושים ושש; בסך הכול חיו בעיר 43 משפחות יהודיות (165 אנשים). כמובן, מפקד זה לא היה כל כך מדויק, כמו המפקד הראשון. שמות רבים, ואף התיישבויות שהופיעו במפקד השני, נעדרו לא רק מן הראשון, אלא גם מן המפקד השלישי בשנת 1746. נראה, אפוא, כי כל ניסיון לערוך דין וחשבון מדויק על האוכלוסייה היהודית בתקופה זו הוא חסר תקווה. עם זאת, אם ההיסטוריה חוזרת על עצמה, , אזי ניתן ליישם גם את הנוהל של חוקרי היישובים היהודיים במאה ה-18 בפולין, שבו לפחות 30% נוספו לאוכלוסייה הרשמית, האוכלוסייה היהודית של מחוז Ung, מנתה, בקירוב כ-200 יהודים. ב-1747 היו באוז'גורוד 10 משפחות יהודיות.

נתוני מפקד המאה וחצי בין אמצע המאה ה-18 ועד סוף המאה ה-19, אם כי לא לגמרי מהימנים, מספקים ברומטר סביר למספרי היהודים באזור. בתוך תקופה של כחמישים שנה, האוכלוסייה היהודית בעיר אוז'גורוד עברה מארבעים ושש – ליותר מ-4000 יהודים. מספרים אלה, משמעותיים כשלעצמם, מעניינים אף יותר כאשר הם חושפים את התמונה שהם חלק ממנה. כלומר, בעוד שאוז'גורוד היה בית הקהילה היהודית השביעית בגודלה בהונגריה, היה זה המקום השני בכל הארץ באחוז אוכלוסייתה היהודית, 36.3% מכלל האוכלוסייה.

בעוד שחלק מהצמיחה הזאת עד אמצע המאה ה-19 ניתן לייחס לעלייה מפולין ומגליציה, נראה שהיתר נובע מהריבוי הטבעי של הקהילה היהודית, שכבר הייתה במקום. האוכלוסייה היהודית בכפרים הסובבים את העיר, אשר גדלה מ-13% מכלל האוכלוסייה בתחילת המאה ה-18 – ליותר מ-30% במאה ה-19, נראית כמקבילה את הגידול בעיר. האוכלוסייה היהודית בכל המחוז גדלה בין השנים 1739-1880 [41 שנים] פי 10: מ-165 ל-16,437 אנשים. באוז'גורוד, בשנת 1769 מופיעים 93 יהודים ומספרם עלה ל-762 בשנת 1830.

אכן, נתוני האוכלוסייה, בפועל, עשויים אפילו לחרוג ממספרים אלה, בייחוד לאחר 1840, כאשר הוסרו באופן רשמי האיסורים והמגבלות שהוטלו על הישובים היהודיים. עד אז חיו היהודים ב-195 מתוך 221 כפרים ועיירות במחוזות; עד סוף המאה ה-19 לא הייתה כמעט עיר או כפר שלא היו מיושבים על ידי משפחה יהודית אחת לפחות. עם תחילת המאה ה-20, היו משפחות יהודיות וקהילות מפוזרות, שעברו מכפרים לעיירות ומעיירות לעיר בכל רחבי האזור.

ב-1891 גדלה אוכלוסיית אוז'גורוד ל-3,735 נפש (מתוך כלל אוכלוסיית 11,793 – 31%) וב-1910 היוותה האוכלוסייה היהודית 5,305 (מתוך כלל אוכלוסיית 16,919 – 31%).

ב-1920 הראה המפקד רק 3,743 יהודים, שמציינים כי למלחמת העולם הראשונה הייתה השפעה עמוקה על האוכלוסייה היהודית. לאחר מלחמת העולם הראשונה ועד 1930 הגיעה האוכלוסייה היהודית ל- 7,534 נפש (מתוך אוכלוסייה כוללת של 26,775 – 28%) וב-1941 הגיעה ל-9,576 נפש.

הקהילה היהודית באוז'גורוד, שהתחילה כנראה במאה ה-16, התפתחה בשלהי המאה ה-18, אחרי חלוקת פולין, וגדלה במחצית הראשונה של המאה ה-19. אחדים מהרבנים הנודעים של הונגריה כיהנו באוז'גורוד, ביניהם:

ר' מאיר אייזנשטטר – מהר"ם אש (עד שנת 1852), שהיה בעל השפעה רוחנית גדולה על קהילת אוז'גורוד – ועל יהודי הונגריה בכלל;

ר' שלמה גאנצפריד, בעל קיצור "שולחן ערוך", שכיהן כדיין ב-1866.

בשנת 1865 ייסד קרל ייגר בית דפוס עברי עם אותיות שנרכשו בווינה. הספר הראשון שהודפס היה תשובותיו של ר' אייזנשטטר "אמרי אש" (חלק שני). בית הדפוס פעל עד 1878. בשנת 1925 הוקם בית דפוס נוסף על ידי מ"ש גלס, שהיה פעיל עד מלחמת העולם השנייה. כשבעים ספרים הודפסו באוז'גורוד.

ב-1868 הקהילה התפצלה ונוסדה הקהילה הנאולוגית, שרבה הראשון היה מ' קליין, שתרגם את "מורה נבוכים" של הרמב"ם להונגרית.

לימים הקהילה הנאולוגית הצטרפה לזרם ה"סטטוס קוו", ורבים מבניה חזרו לקהילת האם.

קהילת אוז'גורוד הייתה אחד ממעוזי האורתודוכסים והחסידים. החל משת 1890 פעל שם בית ספר יסודי יהודי, שלשון ההוראה בו הייתה תחילה הונגרית – ואח"כ צ'כית. מאוחר יותר נוסדו בתי ספר עבריים. בקהילה היה גם תלמוד תורה וישיבה. בשנת 1904 הוקם בית כנסת מרכזי בבניין מרשים.

כמו-כן היו במקום בית חולים יהודי ובית אבות.

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם אוז'גורוד הייתה למרכז פעילות יהודי לאומי ציוני (רביזיוניסטי). ב-1930 הקהילה מנתה 7,357 איש, כשליש מכלל האוכלוסייה המקומית. אחרי הסכם מינכן (1938), אוז'גורוד סופחה להונגריה, שאימצה מיד חוקים נגד היהודים. בחורף 1939/40 – כל היהודים בעלי הנתינות הפולנית, או הצ'כית, גורשו לפולין, ורבים מתו בתנאים הקשים. הצעירים גויסו לפלוגת עבודה ונשלחו לחזית הרוסית, משם לא שבו.

בשנים 1940 – 1941 גויסו מאות יהודים לגדודי העבודה ההונגריים ואחרים נשלחו לחזית המזרחית, שם מתו רובם. בסוף יולי ובתחילת אוגוסט 1941 גורשו לקאמיניץ-פודולסק עשרות משפחות יהודיות ללא אזרחות הונגרית ונרצחו שם.

ב-19 במארס 1944, שלושה ימים לאחר כיבושה של הונגריה, נכנסו משאיות עמוסות חיילים לאוז'גורוד. הם הקימו את היודנראט (מועצת היהודים). בפסח 1944 הוקם גטו מאולתר באוז'גורוד בבניין הלבנים של מוסקוביץ (MOSKOVITS), הממוקם ברחוב מינאיי (Minai). באותו זמן נאלצו כל יהודי מחוז Ung  לעבור לגטו. כשגטו הלבנים לא יכול היה להחזיק מעמד, הוקם גטו נוסף במנסרה של גלוק. בגטאות היו כ-25,000 יהודים. כעבור שלושה שבועות כולם שולחו לאושוויץ: בתקופה שבין ה-17-31 במאי 1944, גורשו יהודי העיר והסביבה, בחמישה טרנספורטים.

בנובמבר 1944 התקרב הקרב הגרמני-סובייטי לאוז'גורוד – מאוחר מכדי להציל את היהודים.

כמה מאות ניצולים חזרו לאוז'גורוד לאחר המלחמה, רובם עזבו. כמה יהודים חיים שם היום.

על-פי אתר  – Jewishgen בפרק Kehilalinks

https://kehilalinks.jewishgen.org/Uzhhorod/